Citation
Vorm-Croughs, M. van der. (2010, November 10). The old Greek of Isaiah : an analysis of its pluses and minuses. Retrieved from https://hdl.handle.net/1887/16135
Version: Not Applicable (or Unknown)
License: Licence agreement concerning inclusion of doctoral thesis in the Institutional Repository of the University of Leiden
Downloaded from: https://hdl.handle.net/1887/16135
Note: To cite this publication please use the final published version (if applicable).
IMPLICITATION
5.1 Introduction
The analysis of LXX Isaiah would be less complicated if we were able to outline a consistent and uniform translation method which was applied by its translator. But in fact, the opposite appears to be true. The Greek Isaiah is typified by contrasting translation tendencies. Just as chapter 2 and 3 have described two such contrary patterns, the present chapter will also discuss a feature that seems to be discrepant from the one analysed in the previous section.
While chapter 4 has shown that many pluses in the Greek Isaiah can be explained by the translator’s inclination towards making his text more explicit, the present chapter will deal with his penchant for implicitation. “Implicitation” is a term used in translation studies to indicate that an element which in the source text is stated explicitly, is made implicit in the translation.1 This technique may have been employed by the translator because he considered some information provided by the Hebrew text as redundant, since it could also have been derived from the context, or was supposed to have been familiar to the readers. Besides, he may have used implicitation so as to strengthen the textual coherence. If, for instance, a proper name instead of being repeated, is replaced by a pronoun, this makes a stronger link to the clause in which the name itself is mentioned.2
Implicitation often entails the replacement of one word or phrase by another, but in some cases it accounts for a minus. Such minuses, as found in LXX Isaiah, will be listed below.
They will be grouped according to the following division:
- Implicitation through the omission of an attribute.
- Implicitation through the omission of the governing noun in a genitival construction.
- Omission of לכ and דחי.
- Implicitation of the subject.
- Implicitation through the omission of an object.
Sometimes the omission of details that may have seemed “insignificant” in the eyes of the translator, has led to the generalisation of the text (e.g. “the palm of his hand” becomes “his hand”). As it is not always easy to draw a line between “implicitation” and “generalisation,”
1 Like explicitation, the term “implicitation” was first introduced by Vinay and Darbelnet (Vinay and Darbelnet, Stylistique comparée du francais, 10). They define this technique as: “Procédé qui consiste à laisser au contexte ou à la situation le soin de préciser certains détails explicites dans LD [source language].” For the application of the term on the Septuagint, see van der Louw, “Transformations,” 71–72. Van der Louw defines implicitation as follows: “An implicitation is a transformation whereby elements that are explicit in the source text are made implicit in the target text. This transformation is close to ‘omission’, the difference being that the information explicit in the source text is not deleted altogether, but recedes into the background while leaving traces in the target text, thus becoming implicit” (op.cit. p.71).
2 See van Peursen, Language and Interpretation, 393–395. An example can be found in Isa 63:6יפאב םימע סובאו / καὶ κατεπάτησα αὐτοὺς τῇ ὀργῇ µου; while in the MT v.6 repeats “the people” mentioned in v.3, in LXX Isa a pronoun replaces the noun, just as in the previous verses, which makes the internal connection between these verses stronger. For two cases in which the implicitation of the subject strengthens the cohesion of the text, see 33:24 and 49:23 in section 5.5.2 below.
these two phenomena will not be strictly differentiated, but will be treated alongside each other in the present chapter.
5.2 Implicitation through the omission of an attribute
Attributes, which modify the noun to which they are syntactically subordinate, can often be omitted without significantly changing the content of the text.
They may consist of:
- an attributive pronoun, which in Hebrew is formed by a nominal suffix (i.e. a suffix joined to a substantive noun);
- the governed noun in a genitival (construct state) construction;
- an apposition.
5.2.1 The omission of a nominal suffix
In Greek it is not necessary to use an attributive (“possessive”) pronoun in order to denote the possessor, object, subject, or the whole of something or someone when this entity or being is made obvious by the immediate context. Particularly when attached to body parts, the
attributive pronoun is regularly omitted; see for instance 1:15, where םכיפכ םכשרפבו becomes ὅταν τὰς χεῖρας ἐκτείνητε πρός µε (for more examples, see section 9.5). When in such situations the translation does not represent the Hebrew suffix, this has rather been motivated by the translator’s concern for using stylistically correct Greek than by his deliberation to make information implicit. However, when the translator chose not to render a suffix because he wanted to remove or reduce the emphasis on the idea that something was in a genitive relationship to something else, or because he intended to generalise a notion by leaving out the specifying genitive pronoun, this might be considered as implicitation or generalisation.
See the following examples:
13:21 םיחא םהםהםהיתבםהיתביתביתב ואלמו καὶ ἐµπλησθήσονται ααἱἱἱἱ οαα ο ο οἰἰἰἰκίαικίαικίαικίαι ἤχου3
14:32 וווומעמעמע יינע וסחי הבו מע καὶ δι᾽ αὐτοῦ σωθήσονται οἱ ταπεινοὶ τοτοῦ τοτοῦ ῦ ῦ λαολαολαολαοῦῦῦῦ.
24:23 רהב תואבצ הוהי ךלמ־יכ ὅτι βασιλεύσει κύριος ἐν Σιων καὶ ἐν Ιερουσαληµ דובכ ויויויוינקזנקזנקזנקז דגנו םלשוריבו ןויצ καὶ ἐνώπιον τττῶτῶν πρεσβυτέῶῶν πρεσβυτέν πρεσβυτέν πρεσβυτέρωνρωνρωνρων δοξασθήσεται.
26:19 ךךךךיתמיתמיתמיתמ ויחי ἀναστήσονται οοοοἱ ἱ ἱ ἱ νεκροίνεκροίνεκροίνεκροί,
ןומוקי ייייתלבנתלבנתלבנ תלבנ καὶ ἐγερθήσονται οοοοἱ ἐἱ ἐν τοἱ ἐἱ ἐν τον τοῖῖῖῖς µνηµείοιςν τος µνηµείοιςς µνηµείοιςς µνηµείοις4 40:16 רעב יד ןיא ןונבלו ὁ δὲ Λίβανος οὐχ ἱκανὸς εἰς καῦσιν,
הלוע יד ןיא וווותיחותיחותיחותיחו καὶ πάντα τττὰτὰὰὰ τετράποδα τετράποδα τετράποδα τετράποδα οὐχ ἱκανὰ εἰς ὁλοκάρπωσιν 49:11 ךרדל יייירהרהרהרה־לכ יתמשו καὶ θήσω πᾶν ὄὄὄὄροςροςροςρος εἰς ὁδὸν
ןומרי ייייתלסמותלסמותלסמותלסמו καὶ πᾶσαν τρίβοντρίβοντρίβοντρίβον εἰς βόσκηµα αὐτοῖς.5
3 In the Hebrew the suffix in םהיתב probably refers to the םיער of v.20. LXX Isa may with αἱ οἰκίαι refer to all houses of the city referred to in the text (i.e. Babylon).
4 The omission of the genitive pronoun may have been influenced by v.14 where םיתמ appears in a similar phrasing, but without a suffix: ויחי־לב םיתמ / οἱ δὲ νεκροὶ ζωὴν οὐ µὴ ἴδωσιν.
5 Perhaps also under the influence of v.9 םתיערמ םייפש־לכבו/ καὶ ἐν πάσαις ταῖς τρίβοις ἡ νοµὴ αὐτῶν.
5.2.2 The omission of the governed noun in a genitival relationship
In a genitival relationship between words—which in Hebrew is expressed in a construct state conjunction—the second noun (the governed noun) qualifying the first one (the governing noun), has occasionally not been represented in LXX Isaiah. In most of these cases the qualifying noun is pleonastic. Perhaps the translator left it out because he thought it redundant:
10:13 יתישע ידיידיידי חכידי חכ חכב חכ Τῇ ἰἰἰἰσχύισχύισχύισχύι ποιήσω
17:6 הירפהירפ היפעסהירפהירפ היפעס היפעס היפעסב ἐπὶ ττττῶῶν κλάδων αῶῶν κλάδων αν κλάδων αὐν κλάδων αὐὐὐτττῶτῶῶῶνννν 23:3 התאובת רואירואירואירואי ריצקריצקריצק ריצק ὡς ἀἀἀἀµητοµητοµητοµητοῦῦῦῦ εἰσφεροµένου 29:23 יייידידידידי השעמהשעמהשעמ τὰ ἔἔἔἔργαהשעמ ργαργα µουργαµουµουµου
30:29 בבלבבלבבלבבל תחמש תחמש תחמש תחמשו καὶ ὡσεὶ εεεεὐὐὐὐφραινοµένουςφραινοµένουςφραινοµένουςφραινοµένους 30:30 הלכוא שאשאשאשא בהל בהל בהל בהלו καὶ φλογφλογφλογφλογὸὸὸὸςςςς κατεσθιούσης
34:6 םיליא תוילכתוילכתוילכתוילכ בל בל בלח בלחחחמ καὶ ἀπὸ στέατοςστέατοςστέατοςστέατος τράγων καὶ κριῶν 58:11 םימםימ אצומםימםימאצומאצומכו אצומ καὶ ὡς πηγπηγπηγπηγὴὴὴ ὴ
For the omission of the governed noun in a genitival relationship when this noun is synonymous to the governing noun, see section 3.2.2a.
5.2.3 The omission of an apposition
Also appositions may primarily have been deleted in order to avoid redundancy.
a. The omission of a divine name
As we have seen in chapter 4, LXX Isaiah regularly offers κύριος ὁ θεός where the MT only has either םיהלא or הוהי. However, the converse situation also occurs, appositionally used
designations for God being absent in the Greek translation. Indeed, in nearly all cases where the Hebrew presents the combinations הוהי ינדא, הוהי ןודאה, or הוהי הי, LXX Isaiah displays merely one divine name. These compound Hebrew titles are mostly represented in the translation by:
- κύριοςκύριοςκύριοςκύριος:
7:7 הוהיהוהי ינדאהוהיהוהיינדאינדא רמא הכ ינדא τάδε λέγει κύριος κύριος κύριος σαβαωθ κύριος 10:16 תואבצ הוהיהוהיהוהיהוהי ןודאהןודאהןודאהןודאה חלשי ןכל ἀλλὰ ἀποστελεῖ κύριοςκύριοςκύριος σαβαωθκύριος 6
10:24 תואבצ הוהיהוהיהוהיהוהי ינדאינדאינדאינדא רמא־הכ ןכל Διὰ τοῦτο τάδε λέγει κύριοςκύριοςκύριος σαβαωθκύριος 7 12:2 הוהיהוהי היהוהיהוהיהיהי תרמזו יזע־יכ הי διότι ἡ δόξα µου καὶ ἡ αἴνεσίς µου κύριοςκύριοςκύριος κύριος 19:4 תואבצ הוהיהוהיהוהי ןודאההוהיןודאהןודאה םאנ ןודאה τάδε λέγει κύριοςκύριοςκύριος σαβαωθ. κύριος
22:5 ןויזח איגב תואבצ הוהיהוהיהוהי ינדאהוהיינדאינדאל ינדא παρὰ κυρίουκυρίουκυρίουκυρίου σαβαωθ ἐν φάραγγι Σιων·
22:12 תואבצ הוהיהוהיהוהי ינדאהוהיינדאינדא ארקיו ינדא καὶ ἐκάλεσε κύριοςκύριοςκύριοςκύριος σαβαωθ 22:15 תואבצ הוהיהוהיהוהי ינדאהוהיינדאינדא רמא הכ ינדא Τάδε λέγει κύριοςκύριοςκύριος σαβαωθ κύριος 28:16 הוהיהוהיהוהיהוהי ינדאינדאינדאינדא רמא הכ ןכל διὰ τοῦτο οὕτως λέγει κύριοςκύριοςκύριοςκύριος8 28:22 תואבצ הוהיהוהיהוהיהוהי ינדאינדאינדאינדא תאמ יתעמש ἤκουσα παρὰ κυρίουκυρίουκυρίουκυρίου σαβαωθ
6 ןודאה equally is missing in some Hebrew manuscripts (but not in the Qumran documents of Isaiah). According to Wildberger (Jesaja, 1:405) it was originally absent.
7 Wildberger (Jesaja, 1:417) thinks that the LXX translator has not read ינדא in his Vorlage.
8 In 1QIsaa ינודא appears as superscript: הוהי ינודא רמא הכןכל (see section 12.3.1.2).
30:15 לארשי שודק הוהיהוהיהוהיהוהי ינדאינדאינדאינדא רמא־הכ οὕτως λέγει κύριοςκύριοςκύριοςκύριος ὁ ἅγιος τοῦ Ισραηλ9 40:10 אובי קזחב הוהיהוהיהוהיהוהי ינדאינדאינדאינדא הנה ἰδοὺ κύριοςκύριοςκύριοςκύριος µετὰ ἰσχύος ἔρχεται 48:16 ינחלש הוהיהוהיהוהיהוהי ינדאינדאינדאינדא התעו καὶ νῦν κύριοςκύριοςκύριοςκύριος ἀπέσταλκέ µε 49:22 הוהיהוהיהוהיהוהי ינדאינדאינדאינדא רמא־הכ Οὕτως λέγει κύριοςκύριοςκύριοςκύριος10
50:4 םידומל ןושל יל ןתנ הוהי הוהי הוהי ינדא הוהיינדאינדא ינדא ΚύριοςΚύριοςΚύριοςΚύριος δίδωσί µοι γλῶσσαν παιδείας 50:5 ןזא יל־חתפ הוהי הוהי הוהי ינדא הוהיינדאינדא ינדא καὶ ἡ παιδεία κυρίουκυρίουκυρίουκυρίου ἀνοίγει µου τὰ ὦτα 50:7 יל־רזעי הוהי הוהי הוהי הוהי ינדאינדאינדאינדאו καὶ κύριοςκύριοςκύριοςκύριος βοηθός µου ἐγενήθη
50:9 יל־רזעי הוהיהוהיהוהי ינדאהוהיינדאינדא ןה ינדא ἰδοὺ κύριοςκύριοςκύριοςκύριος βοηθεῖ µοι·
52:4 הוהיהוהיהוהי ינדאהוהיינדאינדא רמא הכ יכ ינדא οὕτως λέγει κύριοςκύριοςκύριοςκύριος 56:8 הוהיהוהיהוהיהוהי ינדאינדאינדא םאנ ינדא εἶπε κύριοςκύριοςκύριος κύριος
61:1 ילע הוהיהוהיהוהיהוהי ינדאינדאינדאינדא חור Πνεῦµα κυρίουκυρίουκυρίουκυρίου ἐπ’ ἐµέ
61:11 הקדצ חימצי הוהיהוהיהוהי ינדאהוהיינדאינדא ןכ ינדא οὕτως ἀνατελεῖ κύριοςκύριοςκύριος δικαιοσύνην κύριος 65:13 הוהיהוהיהוהיהוהי ינדאינדאינדאינדא רמא־הכ ןכל Διὰ τοῦτο τάδε λέγει κύριοςκύριοςκύριος κύριος
65:15 הוהי הוהי הוהי הוהי ינדאינדאינדאינדא ךתימהו ὑµᾶς δὲ ἀνελεῖ κύριοςκύριοςκύριος. κύριος - ὁὁὁὁ θεθεθεθεόόόόςςςς:
10:23 הוהי הוהי הוהי ינדאהוהי ינדאינדאינדא הצרחנו הלכ יכ ὅτι λόγον συντετµηµένον ποιήσει ὁὁ θεὁὁθεθεθεὸὸὸςςςς ὸ ץראה־לכ ברקבהשע תואבצ ἐν τῇ οἰκουµένῃ ὅλῃ.
25:8 העמד הוהיהוהיהוהי ינדאהוהיינדאינדא החמו ינדא καὶ πάλιν ἀφεῖλεν ὁ ὁ θεὁ ὁ θεθεθεὸὸὸὸςςςς πᾶν δάκρυον 26:4 םימלוע רוצ הוהי הוהי הוהי הוהי היהיהיהיב יכ ὁ ὁ ὁ ὁ θθθθεεεεὸὸὸὸςςςς ὁ µέγας ὁ αἰώνιος
The translator probably did not translate ינדא because he was unable to think of an apt Greek counterpart. He could have rendered the word by δεσπότης, yet only uses that title three times, where the Hebrew in all three places displays ןודאה:11
1:24 תואבצ הוהי ןודאה הוהי ןודאה הוהי ןודאה הוהי ןודאה םאנ ןכל διὰ τοῦτο τάδε λέγει ὁὁὁὁ δεσπότης κύριος δεσπότης κύριος δεσπότης κύριος σαβαωθ δεσπότης κύριος 3:1 ריסמ תואבצ הוהי ןודאה הוהי ןודאה הוהי ןודאה הוהי ןודאה Ἰδοὺ δὴ ὁὁὁὁ δεσπότης κύριος δεσπότης κύριος δεσπότης κύριος δεσπότης κύριος σαβαωθ ἀφελεῖ
10:33 ףעסמ תואבצ הוהי ןודאה הוהי ןודאה הוהי ןודאה הוהי ןודאה הנה ἰδοὺ γὰρ ὁὁὁὁ δεσπότης δεσπότης δεσπότης δεσπότης κύριοςκύριοςκύριοςκύριος σαβαωθ συνταράσσει The combination םיהלא הוהי (+ suffix) has mostly received a literal rendering as κύριος ὁ θεός. Still, in the following places ךיהלא הוהי is represented by a mere ὁ θεός σου:
41:13 ךיהלא ךיהלא ךיהלא ךיהלא הוהיהוהיהוהיהוהי ינא יכ ὅτι ἐγὼ ὁ ὁ ὁ ὁ θεός σουθεός σουθεός σουθεός σου 48:17 ךיהלא ךיהלא ךיהלא הוהיךיהלא הוהיהוהיהוהי ינא Ἐγώ εἰµι ὁ ὁ θεόςὁ ὁ θεόςθεός σουθεόςσουσου σου 51:15 ךיהלאךיהלאךיהלא הוהיךיהלאהוהיהוהי יכנאו הוהי ὅτι ἐγὼ ὁ ὁ θεόςὁ ὁ θεόςθεόςθεός σουσουσουσου
55:5 לארשי שודקלו ךיהלא הוהי ןעמל ἕνεκεν τοτοτοῦτοῦῦῦ θεοθεοθεοῦθεοῦῦῦ σουσουσουσου τοῦ ἁγίου Ισραηλ
Also the noun תואבצ (“hosts”), which can be joined as an apposition to the divine name,12 has now and again no equivalent in LXX Isaiah. Often this can be attributed to the translator’s aspiration to assimilate clauses to related ones in the surrounding text or to similar formulations elsewhere in Scripture:
9 1QIsaa reads לארשי שודק הוהי ינודא רמא הכ יכ (see section 12.3.1.2).
10 In 1QIsaa ינדא likewise is missing: הוהי רמא הוכ איכ (see section 12.3.1.2).
11 In 10:16 and 19:4 the translator has omitted ןודאה, though (see above).
12 On תואבצ being an apposition rather than the governed noun in a construct state conjunction, see Joüon §131o.
8:13 ושידקת ותא תואבצתואבצתואבצתואבצ הוהיהוהיהוהי־תא הוהי κύριονκύριον αὐτὸν ἁγιάσατεκύριονκύριον 13
9:12(13) ושרד אל תואבצתואבצתואבצתואבצ הוהיהוהיהוהי־תאו καὶ ττττὸהוהי ὸνὸὸννν κύριονκύριονκύριονκύριον οὐκ ἐξεζήτησαν.14 9:18(19) תואבצתואבצתואבצתואבצ הוהיהוהיהוהיהוהי תרבעב διὰ θυµὸν ὀργῆς κυρίουκυρίουκυρίουκυρίου
10:23 השע תואבצתואבצתואבצ הוהיתואבצהוהיהוהיהוהי הצרחנו הלכ יכ ὅτι λόγον συντετµηµένον ποιήσει ὁὁ θεὁὁθεθεθεὸὸὸὸςςςς15 10:26 טוש תואבצתואבצתואבצ הוהיתואבצהוהיהוהיהוהי וילע ררועו καὶ ἐπεγερεῖ ὁὁ θεὁὁ θε θε θεὸὸὸςςςς ἐπ’ αὐτοὺςὸ 16 19:17 תואבצתואבצ הוהיתואבצתואבצהוהיהוהיהוהי תצע ינפמ διὰ τὴν βουλήν,
וילע ץעוי אוה־רשא ἣν βεβούλευται κύριοςκύριοςκύριοςκύριος ἐπ’ αὐτήν.17 19:18 תואבצתואבצתואבצתואבצ הוהיהוהיהוהיל תועבשנו הוהי καὶ ὀµνύουσαι τῷ ὀνόµατι κυρίουκυρίουκυρίουκυρίου·18
19:20 תואבצתואבצתואבצתואבצ הוהיהוהיהוהיהוהיל דעלו תואל היהו καὶ ἔσται εἰς σηµεῖον εἰς τὸν αἰῶνα κυρίκυρίκυρίῳκυρίῳῳῳ19 24:23 ןויצ רהב תואבצתואבצתואבצתואבצ הוהיהוהיהוהיהוהי ךלמ־יכ ὅτι βασιλεύσει κύριοςκύριοςκύριοςκύριος ἐν Σιων20
31:5 םלשורי־לע תואבצתואבצתואבצ הוהיתואבצהוהיהוהי ןגי ןכ הוהי οὕτως ὑπερασπιεῖ κύρκύρκύρκύριοςιοςιος ὑπὲρ Ιερουσαληµ ιος b. The omission of other appositions
Some other examples of appositions missing a counterpart:
8:2 ןהכה הירוא תא τὸν Ουρίαν 20:2 ץומא־ןב והיעשי Ησαίαν
24:23 ןויצ רהב ἐν Σιων
37:4 וינדא רושא־ךלמ βασιλεὺς Ἀσσυρίων 37:5 והיקזח ךלמה ידבע οἱ παῖδες τοῦ βασιλέως 37:37 רושא־ךלמ בירחנס βασιλεὺς Ἀσσυρίων
5.3 The omission of the governing noun in a genitival relationship
Also when the translator did not render the first (governing) noun in a genitival relationship, this was probably mostly because that noun was not vital to the message of the text and hence could be left out without significantly changing the content.
13 תואבצ may have been removed in assimilation to the phrase κύριος αὐτός / αὐτὸς κύριος, which occurs in LXX Isa 3:14; 7:14; and 63:9, and elsewhere in the LXX e.g. in Deut 10:9; 18:2; and Ps 104:7,21; 151:3.
14 Possibly in harmonisation with Jer 10:21 ושרד אל הוהי־תאו / καὶ τὸν κύριον οὐκ ἐξεζήτησαν; cf. section 8.4.3.3.
15 The omission of תואבצ in 10:23 and 26 is likely connected to the translation of הוהי by ὁ θεός, which on its own is rarely followed by σαβαωθ in the LXX (see only Isa 44:6 and 1 Esd 9:46). The use of θεός instead of κύριος may be due to the appearance of the same title in v.20 (LXX) and v.21, or in assimilation to similar statements announcing what God will do in the future, which likewise use a mere ὁ θεός; see e.g. 7:17 ἀλλὰ ἐπάξει ὁ θεὸς ἐπὶ σὲ … ἡµέρας, αἳ οὔπω ἥκασιν; 24:21 καὶ ἐπάξει ὁ θεὸς ἐπὶ τὸν κόσµον τοῦ οὐρανοῦ τὴν χεῖρα (see further e.g. 3:17; 4:2; 6:12; 14:3; 23:17; 25:10; and 30:30).
16 See the previous footnote. According to Wildberger (Jesaja, 1:417) תואבצ possibly has to be deleted.
17 Perhaps תואבצ was omitted because in the ensuing section—19:17–22—κύριος without σαβαωθ appears no less then twelve times, usually at the end of the clause; see section 7.3.1.1c.
18 Maybe in harmonisation with Isa 48:1 הוהי םשב םיעבשנה / οἱ ὀµνύοντες τῷ ὀνόµατι κυρίου θεοῦ Ισραηλ.
Furthermore, parallel to κύριος in the preceding and following verses (cf. 19:17 and footnote above).
19 Parallel to κύριος in the preceding and following verses (cf. 19:17 and footnote above).
20 Possibly relying on Mic 4:7 καὶ βασιλεύσει κύριος ἐπ’ αὐτοὺς ἐν ὄρει Σιων.
5.3.1 The omitted governing noun consists of the name for a body part
The omitted governing noun relatively often is the name of a body part, which is used either in a literal sense (see e.g. 1:6; 25:11; 30:6; 34:16; 40:5; and 62:2 below) or in a metaphorical sense (see e.g. 11:15; 14:21; 24:18; 27:6; and 30:17 below). Concerning metaphorically used body parts, the translator may have opted not to represent them because he wanted to make his text more concrete. In the case of literally used ones the omission is probably largely the result of the translator’s inclination to shorten or simplify his text. Perhaps he considered it unnecessary to be very specific. Furthermore, he may have avoided rendering parts of the body governing a (pro)noun in order not to produce Hebraistic language (in analogy to his frequent rendition of compound prepositional expressions containing the name of a body part by a simple preposition [e.g. ינפמ becomes ἀπό])21. Nevertheless, on the whole the non- translation of body parts occurs only sporadically: Most commonly they did receive a rendering, both the ones used in a literal and those used in a metaphorical way.
Some instances of the omission of body parts in a genitive construction are as follows:
1:6 שאר־דעו לגר־לגר־לגר־לגר־ףכףכףכףכמ ἀπὸ ποδποδποδποδῶῶῶῶνννν ἕως κεφαλῆς
11:15 םירצמ־םיםיםי ןושלםיןושלןושל תא הוהי םירחהו ןושל καὶ ἐρηµώσει κύριος ττὴττὴὴὴν θάλασσανν θάλασσανν θάλασσανν θάλασσαν Αἰγύπτου 24:18 דחפהדחפהדחפהדחפה ללללוקוקוקמ סנה וק ὁ φεύγων ττὸττὸὸνὸννν φόβονφόβονφόβονφόβον22
25:11 וידיוידיוידיוידי תובראתובראתוברא םע תוברא ἐφ’ ἃ ττὰττὰὰὰς χες χες χες χεῖῖῖῖραςραςρας ἐπέβαλε ρας 30:6 … םיריע םיריע םיריע םיריע ףתכףתכףתכ־לע ואשי ףתכ οἳ ἔφερον ἐπ’ ὄὄὄὄνωννωννωννων
םילמג םילמג םילמג םילמג תשבדתשבדתשבדתשבד־לעו καὶ καµήλωνκαµήλωνκαµήλωνκαµήλων
30:17רההרההרהה שאררההשארשארשאר־לע ןרתכ םתרתונ־םא דע ἕως ἂν καταλειφθῆτε ὡς ἱστὸς ἐπ’ ὄὄὄὄρουςρουςρουςρους 37:14 םירפסה־תא והיקזח חקיו καὶ ἔλαβεν Εζεκιας τὸ βιβλίον
םיכאלמה םיכאלמהםיכאלמה
םיכאלמה דידידידימ παρὰ τττῶτῶν ῶῶν ν ν ἀἀἀἀγγέλωνγγέλωνγγέλωνγγέλων
Both times the phrase לבת־ינפ occurs in Isaiah ינפ has no equivalent in the LXX, most probably so as to escape a Hebraistic translation:
14:21 םירע לבת־לבת־לבת־לבת־ינפינפינפ ואלמו ינפ καὶ ἐµπλήσωσι ττττὴὴνὴὴννν γγγγῆῆῆνῆννν πολέµων
27:6 הבונת לבת־לבת־לבת־לבת־ינפינפינפ ואלמו ינפ καὶ ἐµπλησθήσεται ἡἡ οἡἡοοοἰἰἰἰκουµένηκουµένηκουµένηκουµένη τοῦ καρποῦ αὐτοῦ A comparable move is the rendering by a mere pronoun where the Hebrew offers a pronoun governed by a body part, see e.g.:
10:27 ךךךךמכשמכשמכש לעמ ולבס רוסי מכש ἀφαιρεθήσεται ὁ φόβος αὐτοῦ ἀπὸ σοσοσοσοῦῦῦῦ 22:22 וווומכשמכשמכש־לע דוד־תיב חתפמ יתתנו מכש καὶ δώσω τὴν δόξαν Δαυιδ ααὐααὐὐὐτττῷτῷῷῷ
38:17 יאטח־לכ ךךךךוגוגוגוג ירחא תכלשה יכ καὶ ἀπέρριψας ὀπίσω µουµουµουµου πάσας τὰς ἁµαρτίας µου.
Also the few examples of the omission of body parts belonging to God can be clarified in the light of what has been discussed above. These minuses are sometimes explained as an attempt by the translator to avoid anthropomorphism:23
25:10 הזה רהב הוהי־הוהי־הוהי־הוהי־דידידידי חונת־יכ ὅτι ἀνάπαυσιν δώσει ὁὁ θεὁὁ θε θεὸ θεὸὸὸςςςς ἐπὶ τὸ ὄρος τοῦτο
21 See section 9.7.
22 The contrary has happened in 38:5, where one finds a word for “voice” as a plus: ךתלפת־תא יתעמש / Ἤκουσα τῆς φωνῆς τῆς προσευχῆς σου.
23 See section 10.3.2.
29:23 וברקב י י י ידידידי השעמ וידלי ותארב די ἀλλ’ ὅταν ἴδωσιν τὰ τέκνα αὐτῶν τὰ ἔργα µου µου µου µου 30:2 ולאש אל ייייפפפפו ἐἐἐἐµµµµὲὲὲὲ δὲ οὐκ ἐπηρώτησαν
34:16 הוצ אוהאוהאוהאוה יפיפיפ־יכ יפ κύριοςκύριος ἐνετείλατο αὐτοῖς κύριοςκύριος 37:29 יייינזאנזאנזאנזאב הלע ךננאשו καὶ ἡ πικρία σου ἀνέβη πρός µεµεµε µε 40:5 רבד הוהיהוהיהוהיהוהי יפיפיפיפ יכ ὅτι κύριοςκύριοςκύριος ἐλάλησε. κύριος
62:2 ונבקי הוהיהוהיהוהיהוהי יפיפיפיפ רשא ὃ ὁὁὁ κύριοςὁκύριοςκύριοςκύριος ὀνοµάσει αὐτό.
5.3.2 The omitted governing noun consists of a word other than a body part
When preceding geographical names, ץרא has in LXX Isaiah generally received a rendering as γῆ or χώρα. However, on several occasions a translation of ץרא is missing:
19:18 םירצמ ץראב ἐν Αἰγύπτῳ
27:13 םירצמ ץראב ἐν Αἰγύπτῳ
34:6 םודא ץראב ἐν τῇ Ιδουµαίᾳ24 37:38 טררא ץרא εἰς Ἀρµενίαν
Some additional examples of the omission of a governing noun:
2:17 םדאהםדאהםדאהםדאה תוהבגתוהבגתוהבגתוהבג חשו καὶ ταπεινωθήσεται πᾶς ἄἄἄνθρωποςἄνθρωποςνθρωπος νθρωπος 6:4 םיפסהםיפסהםיפסהםיפסה תומאתומאתומאתומא ועניו καὶ ἐπήρθη ττὸττὸὸ ὑὸὑὑὑπέρθυρονπέρθυρονπέρθυρονπέρθυρον
7:3 הנוילעה הכרבההכרבה תלעתהכרבההכרבהתלעתתלעתתלעת הצקהצקהצקהצק־לא πρὸς ττὴττὴὴὴνννν κολυµβήθρανκολυµβήθρανκολυµβήθρανκολυµβήθραν τῆς ἄνω ὁδοῦ 10:12 בבל לדג־לדג־לדג־לדג־ירפירפירפירפ־לע דקפא ἐπάξει ἐπὶ τὸν νοῦν ττὸττὸὸὸνννν µέγανµέγανµέγανµέγαν
10:20 בקעי־בקעי־תיבבקעי־בקעי־תיבתיב תטילפו תיב καὶ οἱ σωθέντες τοτοτοτοῦῦῦῦ ΙακωβΙακωβΙακωβΙακωβ
14:14 בע בע בע בע יתמביתמביתמב־לע הלעא יתמב ἀναβήσοµαι ἐπάνω ττῶττῶῶῶν νεφελν νεφελν νεφελν νεφελῶῶῶῶνννν 14:19 רוב־רוב־רוב־רוב־ינבאינבאינבא־לא ידרוי ינבא καταβαινόντων εἰς ᾅᾅᾅᾅδουδουδουδου.25
14:30 םילדםילד ירוכבםילדםילדירוכבירוכבירוכב וערו καὶ βοσκηθήσονται πτωχοπτωχοπτωχοπτωχοὶὶὶὶ δι’ αὐτοῦ 17:14 ההלב הנהו ברעברעברעברע תעתעתעל תע πρὸς ἑἑἑἑσπέρανσπέρανσπέρανσπέραν ἔσται πένθος
21:17 תשק־תשק־רפסמתשק־תשק־רפסמרפסמרפסמ ראשו καὶ τὸ κατάλοιπον ττττῶῶῶν τοξευµάτωνῶν τοξευµάτωνν τοξευµάτων ν τοξευµάτων רדק־ינב ירובג τῶν ἰσχυρῶν υἱῶν Κηδαρ
22:22 דוד־דוד־דוד־דוד־תיבתיבתיבתיב חתפמ יתתנו καὶ δώσω τὴν δόξαν ΔαυιδΔαυιδΔαυιδ Δαυιδ
ומכש־לע αὐτῷ
24:4 ץראה־ץראה־ץראה־ץראה־םעםעםע םורמ וללמא םע ἐπένθησαν οἱ ὑψηλοὶ ττῆττῆῆς γῆς γς γς γῆῆῆῆςςςς.26 30:2 הערפהערפהערפהערפ זועמזועמזועמזועמב זועל τοῦ βοηθηθῆναι ὑπὸ ΦαραωΦαραωΦαραω Φαραω
םירצמ םירצמםירצמ
םירצמ לצלצלצלצב תוסחלו καὶ σκεπασθῆναι ὑπὸ ΑΑΑΑἰἰἰἰγυπτίωνγυπτίωνγυπτίωνγυπτίων.
30:3 המלכל םירצמ־םירצמ־םירצמ־םירצמ־לצלצלצלצב תוסחהו καὶ τοῖς πεποιθόσιν ἐπ’ ΑΑΑΑἴἴἴἴγυπτονγυπτονγυπτονγυπτον ὄνειδος.
30:6 הקוצו הרצ הקוצו הרצ הקוצו הרצ הקוצו הרצ ץראץראץראץראב Ἐν ττττῇ ῇ ῇ θλίψειῇ θλίψει καθλίψειθλίψεικακακαὶὶὶὶ ττττῇ ῇ ῇ στενοχωρίῇ στενοχωρίστενοχωρίστενοχωρίᾳᾳᾳ ᾳ
30:30 דרב דרב דרב דרב ןבאןבאןבאו םרזו ץפנ ןבא καὶ ὡς ὕδωρ καὶ χάλαζαχάλαζαχάλαζαχάλαζα συγκαταφεροµένη βίᾳ.
40:12 ץראהץראה רפעץראהץראהרפערפערפע שלשב לכו καὶ πᾶσαν ττττὴὴὴὴν γν γν γῆν γῆῆῆνννν δρακί;
40:14 טפשמ טפשמ טפשמ טפשמ חראחראחראב והדמליו חרא ἢ τίς ἔδειξεν αὐτῷ κρίσκρίσκρίσκρίσινινιν; ιν 48:1 ואצי הדוהיהדוהיהדוהיהדוהי ימימימיממו καὶ οἱ ἐξ Ιουδα Ιουδα Ιουδα Ιουδα ἐξελθόντες
52:1 ךתראפתךתראפתךתראפתךתראפת ידגבידגבידגבידגב ישבל καὶ ἔνδυσαι ττττὴὴὴὴν δόξανν δόξανν δόξαν σουν δόξανσουσου σου
24 ץרא may have been left out in parallelism to the preceding phrase ὅτι θυσία κυρίῳ ἐν Βοσορ.
25 1QIsaa has ינבא written supralinearly:רוב ינבא [ל]א ודרוי (see section 12.3.1.2).
26 In 1QIsaa מע has been added by a later hand: צראה מע םורמ ללמא (see section 12.3.1.2).
5.4 The omission of לכלכלכלכ, דחידחידחידחי and ברברבר בר
The translator gives the impression of having been quite flexible in using or not using
expressions in the sense of “all” and “together”. Whereas the previous chapter listed plenty of examples of his addition of such words, the next pages will demonstrate that he equally often has omitted Hebrew lexemes bearing these connotations. Representations of לכ and דחי are absent in LXX Isaiah so regularly, that this cannot simply be attributed to a different Vorlage.
Probably their frequent omission is due to the fact that in most cases the meaning of these words is logically inherent in the text in which they appear. For this reason the translator may have thought their lexical presence not absolutely necessary.
לכ
1:23 םיבנג ירבחו םיררוס ךירש οἱ ἄρχοντές σου ἀπειθοῦσι, κοινωνοὶ κλεπτῶν, דחש בהא ולכ ἀγαπῶντες δῶρα
3:1 ריסמ תואבצ הוהי ןודאה הנה יכ Ἰδοὺ δὴ ὁ δεσπότης κύριος σαβαωθ ἀφελεῖ הנעשמו ןעשמ הדוהימו םלשורימ ἀπὸ τῆς Ιουδαίας καὶ ἀπὸ Ιερουσαληµ ἰσχύοντα םימ־ןעשמ לכו םחל־ןעשמ לכ καὶ ἰσχύουσαν, ἰσχὺν ἄρτου καὶ ἰσχὺν ὕδατος 5:28 םינונש ויצח רשא ὧν τὰ βέλη ὀξεῖά ἐστι
תוכרד ויתתשק־לכו καὶ τὰ τόξα αὐτῶν ἐντεταµένα
8:7 ודובכ־לכ־תאו רושא ךלמ־תא τὸν βασιλέα τῶν Ἀσσυρίων καὶ τὴν δόξαν αὐτοῦ 8:9 ץרא־יקחרמ לכ וניזאהו ἐπακούσατε ἕως ἐσχάτου τῆς γῆς
13:15 רקדי אצמנה־לכ ὃς γὰρ ἂν ἁλῷ, ἡττηθήσεται,
ברחב לופי הפסנה־לכו καὶ οἵτινες συνηγµένοι εἰσί, µαχαίρᾳ πεσοῦνται·
14:18 דובכב ובכש םלכ םיוג יכלמ־לכ πάντες οἱ βασιλεῖς τῶν ἐθνῶν ἐκοιµήθησαν ἐν τιµῇ27 21:16 רדק דובכ־לכ הלכו ἐκλείψει ἡ δόξα τῶν υἱῶν Κηδαρ28
22:3 ודחי ורסא ךיאצמנ־לכ καὶ οἱ ἁλόντες σκληρῶς δεδεµένοι εἰσί 24:10 אובמ תיב־לכ רגס κλείσει οἰκίαν τοῦ µὴ εἰσελθεῖν.29
27:9 ירפ־לכ הזו καὶ τοῦτό ἐστιν ἡ εὐλογία αὐτοῦ
29:20 ןוא ידקש־לכ ותרכנו καὶ ἐξωλεθρεύθησαν οἱ ἀνοµοῦντες ἐπὶ κακίᾳ 30:18 ול יכוח־לכ ירשא µακάριοι οἱ ἐµµένοντες ἐν αὐτῷ.
33:20 וקתני־לב וילבח־לכו οὐδὲ τὰ σχοινία αὐτῆς οὐ µὴ διαρραγῶσιν.
34:1 היאצאצ־לכו לבת ἡ οἰκουµένη καὶ ὁ λαὸς ὁ ἐν αὐτῇ.
34:2 םיוגה־לכ־לע הוהיל ףצק יכ διότι θυµὸς κυρίου ἐπὶ πάντα τὰ ἔθνη םאבצ־לכ־לע המחו καὶ ὀργὴ ἐπὶ τὸν ἀριθµὸν αὐτῶν
34:12 הירש־לכו οἱ γὰρ βασιλεῖς αὐτῆς καὶ οἱ ἄρχοντες αὐτῆς ספא ויהי καὶ οἱ µεγιστᾶνες αὐτῆς ἔσονται εἰς ἀπώλειαν.
36:1 רושא־ךלמ בירחנס הלע ἀνέβη Σενναχηριµ βασιλεὺς Ἀσσυρίων תורצבה הדוהי ירע־לכ לע ἐπὶ τὰς πόλεις τῆς Ιουδαίας τὰς ὀχυρὰς30
37:17 בירחנס ירבד־לכ תא עמשו καὶ ἰδὲ τοὺς λόγους, οὓς ἀπέστειλε Σενναχηριµ31
27 In 1QIsaa םלכ is missing correspondingly:דובכב ובכש םיאוג יכלמלוכ. Probably it was left out for the sake of condensation (see section 12.3.1.2).
28 Cf. 1QIsaaרדק דובכ הלכ . The lack of representation of לכ might be caused by an error of haplography (cf. י sections 11.1 and 12.3.1.2).
29 לכ may have been transposed to the previous clause: והת־תירק הרבשנ / ἠρηµώθη πᾶσα πόλις.
30 לכ might have become lost on account of haplography (לכ ). In the parallel text 4 Kgdms 18:13 a Greek לע equivalent for לכ likewise is missing.
38:13 יתומצע־לכ רבשי ןכ יראכ οὕτως τὰ ὀστᾶ µου συνέτριψεν 40:2 םילפכ הוהי דימ החקל יכ ὅτι ἐδέξατο ἐκ χειρὸς κυρίου διπλᾶ
היתאטח־לכב τὰ ἁµαρτήµατα αὐτῆς.
45:22 ועשוהו ילא־ונפ ἐπιστράφητε πρός µε καὶ σωθήσεσθε, ץרא־יספא־לכ οἱ ἀπ’ ἐσχάτου τῆς γῆς·
53:6 ונלכ ןוע תא וב עיגפה הוהיו καὶ κύριος παρέδωκεν αὐτὸν ταῖς ἁµαρτίαις ἡµῶν.32 55:1 םימל וכל אמצ־לכ יוה Οἱ διψῶντες, πορεύεσθε ἐφ’ ὕδωρ
56:2 ער־לכ תושעמ ודי רמשו καὶ διατηρῶν τὰς χεῖρας αὐτοῦ µὴ ποιεῖν ἀδίκηµα.
57:5ןנער ץע־לכ תחת םילאב םימחנה οἱ παρακαλοῦντες ἐπὶ τὰ εἴδωλα ὑπὸ δένδρα δασέα 59:8 םהל ושקע םהיתוביתנ αἱ γὰρ τρίβοι αὐτῶν διεστραµµέναι,
םולש עדי אל הב ךרד לכ ἃς διοδεύουσι, καὶ οὐκ οἴδασιν εἰρήνην.33 59:11 ונלכ םיבדכ המהנ ὡς ἄρκος
הגהנ הגה םינויכו καὶ ὡς περιστερὰ ἅµα πορεύσονται·34 60:4 וצבקנ םלכ συνηγµένα τὰ τέκνα σου·35
60:14 ךינעמ ינב חוחש ךילא וכלהו καὶ πορεύσονται πρὸς σὲ δεδοικότες υἱοὶ ךיצאנמ־לכ ךילגר תופכ־לע ווחתשהו ταπεινωσάντων σε καὶ παροξυνάντων σε 62:2 ךקדצ םיוג וארו καὶ ὄψονται ἔθνη τὴν δικαιοσύνην σου
ךדובכ םיכלמ־לכו καὶ βασιλεῖς τὴν δόξαν σου
In a large proportion of these cases an extra motivation for the omission of לכ may have been the amelioration of parallelism, given that in a parallel phrase or clause a word corresponding to לכ is absent: see 1:23; 3:1; 5:28; 8:7; 21:16; 22:3; 29:20; 33:20; 34:1,12; 40:2; 53:6; 56:2;
57:5; 59:11; 60:14; and 62:2.
דחי / ודחי
22:3 דחי־ודדנ ךיניצק־לכ πάντες οἱ ἄρχοντές σου πεφεύγασι, ודחי ורסא ךיאצמנ־לכ ורסא תשקמ καὶ οἱ ἁλόντες σκληρῶς δεδεµένοι εἰσί 27:4 דחי הנתיצא πάντα, ὅσα συνέταξε. κατακέκαυµαι36
40:5 ודחי רשב־לכ וארו καὶ ὄψεται πᾶσα σὰρξ τὸ σωτήριον τοῦ θεοῦ·37 41:19 סדהו הטש זרא רבדמב ןתא θήσω εἰς τὴν ἄνυδρον γῆν κέδρον καὶ πύξον שורב הברעב םישא ןמש ץעו καὶ µυρσίνην
ודחי רושאתו רהדת καὶ κυπάρισσον καὶ λεύκην 43:26 דחי הטפשנ ינריכזה σὺ δὲ µνήσθητι καὶ κριθῶµεν·
45:16 ומלכנ־םגו ושוב αἰσχυνθήσονται καὶ ἐντραπήσονται
31 Possibly in assimilation to v.4: τοὺς λόγους Ραψακου, οὓς ἀπέστειλε βασιλεὺς Ἀσσυρίων (see section 8.2.2.2).
32 Perhaps in parallelism to the first two lines of v.5: αὐτὸς δὲ ἐτραυµατίσθη διὰ τὰς ἀνοµίας ἡµῶν καὶ µεµαλάκισται διὰ τὰς ἁµαρτίας ἡµῶν.
33LXX Isa has likely perceived הב ךרד as a relative clause modifying לכ (“all [roads] on which they walk”), whereas in the MT הב ךרד לכ forms the subject of the next clause: םולש עדי אל הב ךרד לכ—“no one who walks in them knows peace.”
34 לכ could be represented by ἅµα.
35 Maybe לכ has been moved to the next sentence: ואבי קוחרמ ךינב / ἰδοὺ ἥκασι πάντες οἱ υἱοί σου µακρόθεν.
36 Possibly דחי is rendered by πάντα. For an analysis of this translation, cf. section 2.7a.
37 According to Ziegler (Untersuchungen, 150) the Vorlage of the LXX read הוהי תעושי תא, the more original form ודחי mistakenly having been copied as הוהי. It is also thinkable, however, that the translator himself has read הוהי for דחיו .
ודחי םלכ πάντες οἱ ἀντικείµενοι αὐτῷ38
In four of the seven cases in which a rendering of דחי or ודחי (“together”) is missing, in the same clause the synonymous לכ appears (see 22:3[2x]; 40:5; and 45:16). Apparently, the combination of these two expressions was regarded as superfluous by the translator.
בר
The noun בר (“abundance”) lacks a Greek counterpart in the following two verses:
47:9 ךילע ואב םמתכ ןמלאו לוכש χηρεία καὶ ἀτεκνία ἥξει ἐξαίφνης ἐπὶ σὲ ךיפשכ ברב ἐν τῇ φαρµακείᾳ σου
47:13 ךיתצע ברב תיאלנ κεκοπίακας ἐν ταῖς βουλαῖς σου·
5.5 Implicitation of the subject
5.5.1 The omission of a pronominal subject
When in Hebrew an independent personal pronoun functions as a subject in a nominal clause, and is placed at the end of that clause (which means that it is not intended to give prominence to the subject),39LXX Isaiah generally reproduces this pronoun by a form of εἰµί. See e.g.:
41:9 התאהתאהתאהתא־ידבע Παῖς µου εεεεἶἶἶἶ
41:10 ינאינאינאינא־ךמע יכארית־לא µὴ φοβοῦ, µετὰ σοῦ γάρ εεεεἰἰἰἰµιµιµιµι·
41:23 םתאםתאםתאםתא םיהלא יכ העדנו καὶ γνωσόµεθα ὅτι θεοί ἐἐἐἐστεστεστεστε·
43:2 ינא־ינא־ינא־ינא־ךתא µετὰ σοῦ εεεεἰἰἰἰµιµιµι µι
43:5 ינאינאינאינא־ךתא יכ ארית־לא µὴ φοβοῦ, ὅτι µετὰ σοῦ εεεεἰἰἰἰµιµιµι· µι 44:5 ינאינאינאינא הוהיל Τοῦ θεοῦ εεεεἰἰἰἰµιµιµιµι
48:4 התאהתאהתאהתא השק יכ יתעדמ γινώσκω ἐγὼ ὅτι σκληρὸς εεεεἶἶἶἶ
If the independent pronoun in nominal clauses does have an emphatic function, in which case it usually precedes the predicate,40LXX Isaiah often renders it in a “double way”: by means of a form of εἰµί in combination with a Greek independent pronoun. See e.g.:
8:13 םכארומ אוהאוהאוהאוהו καὶ ααααὐὐὐὐττττὸὸὸὸςςςς ἔἔἔἔσταισταισται σου φόβος. σται 37:20 ךדבל הוהי התא־התא־התא־התא־יכ ὅτι σσσὺσὺὺὺ εεεεἶἶἶἶ ὁ θεὸς µόνος.
42:17 וניהלא םתאםתאםתאםתא ὙµεὙὙὙµεµεµεῖῖῖῖςςςς ἐἐἐἐστεστεστε θεοὶ ἡµῶν. στε 43:1 התאהתאהתאהתא ־יל ἐµὸς εεεεἶἶἶἶ σύσύσύσύ.
44:8 ידע םתאוםתאוםתאוםתאו µάρτυρες ὑὑὑὑµεµεµεµεῖῖῖῖςςςς ἐἐἐἐστεστεστε στε 45:22 לא־ינאינאינאינא יכ ἐἐἐἐγώγώγώγώ εεεεἰἰἰἰµιµιµιµι ὁ θεός 46:9 לא יכנאיכנאיכנאיכנא יכ ὅτι ἐἐἐἐγώγώγώγώ εεεεἰἰἰἰµιµιµιµι ὁ θεός 48:12 ןושאר ינאינאינאינא ἐἐἐἐγώγώγώγώ εεεεἰἰἰἰµιµιµιµι πρῶτος
48:17 ךיהלא הוהי ינאינאינאינא ἘγώἘἘἘγώγώγώ εεεεἰἰἰἰµιµιµιµι ὁ θεός σου 56:3 שבי ץע ינאינאינאינא ןה Ἐγώ εἘἘἘγώ εγώ εγώ εἰἰἰἰµιµιµιµι ξύλον ξηρόν.
38ודחי might have been linked to םירחנ and on those grounds translated as οἱ ἀντικείµενοι (cf. 41:11ךב םירחנה לכ / πάντες οἱ ἀντικείµενοί σοι).
39 Cf. Joüon §154fa.
40 Cf. Joüon §154fa.
57:4 עשפ־ידלי םתאםתאםתאםתא־אולה οὐχ ὑὑὑὑµεµεµεµεῖῖῖῖςςςς ἐἐἐἐστεστεστε τέκνα ἀπωλείας στε
In expressions in which the Hebrew employs the independent pronoun together with a
predicative participle in order to indicate the person who forms the subject of this participle,41 this construction is mostly reproduced into Greek by means a finite verb form without an independent pronoun. See e.g.:
5:5 ימרכל השע ינא השע ינא השע ינא השע ינא־רשא תא τί ποιήποιήποιήποιήσωσωσω τῷ ἀµπελῶνί µου· σω 21:8 םמוי דימת דמע יכנא דמע יכנא דמע יכנא דמע יכנא ἜἜἜἜστηνστηνστηνστην διὰ παντὸς ἡµέρας 29:11 אוה םותחאוה םותחאוה םותחאוה םותח יכ ἐἐἐἐσφράγισταισφράγισταισφράγισταισφράγισται γάρ.
37:10 וב חטוב התא חטוב התא חטוב התא חטוב התא רשא ἐφ’ ᾧ πεποιθπεποιθπεποιθπεποιθὼὼὼὼςςςς εεεεἶἶἶἶ ἐπ’ αὐτῷ 48:13 םהילא ינא ארק ינא ארק ינא ארק ינא ארק καλέσωκαλέσω αὐτούς καλέσωκαλέσω
Independent pronouns preceding finite verbal forms with the purpose of giving special prominence to the subject of these verbs,42 are virtually always represented in LXX Isaiah.
Only incidentally do they not have a match in the Greek, namely in the following cases:
10:14 תובזע םיציב ףסאכו καὶ ὡς καταλελειµµένα ᾠὰ יתפסאיתפסא ינאיתפסאיתפסאינאינא ץראה־לכ ינא ἀρἀἀἀρρῶρῶῶῶ
34:16 ןצבקןצבקןצבק אוהןצבקאוהאוהאוה וחורו καὶ τὸ πνεῦµα αὐτοῦ συνήγαγενσυνήγαγεν ασυνήγαγενσυνήγαγεναααὐὐὐὐτάςτάςτάςτάς.
37:11 תעמשתעמש התאתעמשתעמשהתאהתאהתא הנה ἢ οὐκ ἤἤἤἤκουσαςκουσαςκουσαςκουσας 37:25 םימ יתיתשו יתרקיתרקיתרק ינאיתרקינאינא ינא καὶ ἔἔἔἔθηκαθηκαθηκαθηκα γέφυραν 38:17 ישפנ תקשחתקשחתקשחתקשח התאהתאהתאהתאו εεεεἵἵἵἵλουλουλου γάρ µου τὴν ψυχήν λου 38:19 ךדויךדויךדויךדוי אוהאוהאוהאוה יח יח οἱ ζῶντως εεεεὐὐὐὐλογήσουσίλογήσουσίλογήσουσί σε λογήσουσί 43:12 יתעשוהו יתדגהיתדגהיתדגהיתדגה יכנאיכנאיכנאיכנא ἀἀνήγγειλαἀἀνήγγειλανήγγειλα καὶ ἔσωσα νήγγειλα
In nearly all of the instances offered (10:14; 34:16; 37:25; 38:17; 43:12) the omission of the independent pronoun could be brought about by the translator’s levelling the clause to a parallel one in which (in the Greek) an independent pronoun does not appear either.
5.5.2 The omission of a nominal subject
Subjects have repeatedly been omitted in LXX Isaiah because in the translation their function is adopted by an identical or synonymous subject in a neighbouring clause (“distributive rendering,” see section 3.6.2b). Under other circumstances, Hebrew nominal subjects are in
LXX Isaiah only rarely transformed into subjects that are implied in the verb:
13:22 וכשמי אל הימיו התע אובל בורקו ταχὺ ἔρχεται καὶ οὐ χρονιεῖ.43
16:10 ךרדה ךרדי־אל םיבקיב ןיי καὶ οὐ µὴ πατήσουσιν οἶνον εἰς τὰ ὑπολήνια44 16:14 רמאל הוהי רבד התעו καὶ νῦν λέγω45
28:21 הוהי םוקי םיצרפ־רהכ יכ ὥσπερ ὄρος ἀσεβῶν ἀναστήσεται46 33:24 ןכש רמאי־לבו καὶ οὐ µὴ εἴπῃ
41 Cf. Joüon §154fd.
42 Cf. Joüon §146a.
43 Cf. Hab 2:3 (see section 8.4.5.6).
44 Cf. sections 3.5 and 8.4.3.1.
45LXX Isa has changed indirect speech into direct speech, probably because an introduction of direct speech has already occurred (Τοῦτο τὸ ῥῆµα, ὃ ἐλάλησε κύριος ἐπὶ Μωαβ, ὁπότε καὶ ἐλάλησε).
46 הוהי has probably been read as היהי and rendered by καὶ ἔσται at the beginning of the clause following.
49:23 יוק ושבי־אל רשא καὶ οὐκ αἰσχυνθήσῃ.
61:1 ןעי ילע הוהי ינדא חור Πνεῦµα κυρίου ἐπ’ ἐµέ, οὗ εἵνεκεν יתא הוהי חשמ ἔχρισέ µε·47
In some of these examples, the omission entails that whereas the Hebrew starts with a new subject, the Greek continues with the subject of the preceding clause. Through this
continuation the cohesion of the text is strengthened (see 16:10; 33:24; and 49:23).48
5.6 Implicitation by the omission of an object
Just as was the case with other sentence elements, objects49 were probably also mostly omitted because their information was seen as redundant (see e.g. 9:3[4]; 25:10; 26:20,21;
28:4; 30:14,33; 31:7; 33:12; 36:21; 40:20; 44:5; and 54:1 below). Furthermore they may have been deleted in order to circumvent a certain suggestion in the text (e.g. 37:28–29 and 59:13), or to give a broader validity to the words (e.g. 8:11 and 40:17). Lastly, they may sometimes have been omitted for the sake of parallelism (e.g. 44:7; 46:11; and 48:15).
5.6.1 The omission of a pronominal object
8:11 ילא הוהי רמא הכ יכ Οὕτως λέγει κύριος
9:3(4) וב שגנה טבש τὴν γὰρ ῥάβδον τῶν ἀπαιτούντων תתחה
ןידמ םויכ διεσκέδασε κύριος ὡς τῇ ἡµέρᾳ τῇ ἐπὶ Μαδιαµ.
25:10 ויתחת באומ שודנו καὶ καταπατηθήσεται ἡ Μωαβῖτις 26:20 ךדעב ךיתלד רגסו ἀπόκλεισον τὴν θύραν σου
26:21 ומוקממ אצי הוהי הנה־יכ ἰδοὺ γὰρ κύριος ἀπὸ τοῦ ἁγίου ἐπάγει τὴν וילע ץראה־בשי ןוע דקפל ὀργὴν ἐπὶ τοὺς ἐνοικοῦντας ἐπὶ τῆς γῆς
30:33 הב הרעב תירפג לחנכ הוהי תמשנ ὁ θυµὸς κυρίου ὡς φάραγξ ὑπὸ θείου καιοµένη.
31:7 אטח םכידי םכל ושע רשא ἃ ἐποίησαν αἱ χεῖρες αὐτῶν.
36:7 וניהלא הוהי־לא ילא רמאת־יכו εἰ δὲ λέγετε Ἐπὶ κύριον τὸν θεὸν ἡµῶν
ונחטב πεποίθαµεν50
36:21 והנעת אל µηδένα ἀποκριθῆναι.
37:28–29 ילא ךזגרתה ןעי ילא ךזגרתה תאו ὁ δὲ θυµός σου, ὃν ἐθυµώθης51 40:17 ודגנ ןיאכ םיוגה־לכ καὶ πάντα τὰ ἔθνη ὡς οὐδέν εἰσι
ול־ובשחנ והתו ספאמ καὶ εἰς οὐθὲν ἐλογίσθησαν.
40:20 לספ ןיכהל ול־שקבי םכח שרח καὶ σοφῶς ζητεῖ πῶς στήσει αὐτοῦ εἰκόνα
טומי אל καὶ ἵνα µὴ σαλεύηται.
44:7 יל הכרעיו הדיגיו ארקי στήτω καλεσάτω καὶ ἑτοιµασάτω µοι 46:11 הנאיבא־ףא יתרבד־ףא ἐλάλησα καὶ ἤγαγον,
הנשעא־ףא יתרצי ἔκτισα καὶ ἐποίησα 48:15 ויתארק־ףא יתרבד ינא ינא ἐγὼ ἐλάλησα, ἐγὼ ἐκάλεσα52
47 Presumably omitted in order to avoid repetition.
48 See van Peursen, Language and Interpretation, 395.
49 The term “object” includes direct, indirect, and prepositional objects.
50 According to Goshen-Gottstein (HUB Isa, 151) ילא is omitted mistakenly, due to haplography (לא ילא). Yet, the translator may also have left it out deliberately, because he thought it superfluous.
51 Perhaps anger directed towards God was offensive in the eyes of the translator; cf. section 10.3.2.
Object suffixes are occasionally not represented when a reference to the object also occurs elsewhere in the same sentence (either in a different or in the same syntactical function):
- As object to a another phrase:53
27:11 והוהשע ונוהוה ונונונמחרי־אל ןכ־לע διὰ τοῦτο οὐ µὴ οἰκτιρήσῃ ὁ ποιήσας αααὐαὐὐὐτούςτούςτούς, τούς ונונ
ונוננחי אל וווורציו οὐδὲ ὁ πλάσας ααααὐὐὐὐτοτοτοτοὺὺὺὺςςςς οὐ µὴ ἐλεήσῃ.
37:11 רושא יכלמ ושע רשא תעמש התא ἢ οὐκ ἤκουσας ἃ ἐποίησαν βασιλεῖς Ἀσσυρίων םםםמירחהל תוצראה־לכם תוצראה־לכתוצראה־לכתוצראה־לכל ππππᾶᾶᾶσαν τᾶσαν τὴσαν τσαν τὴὴὴν γν γν γῆν γῆῆῆνννν ὡς ἀπώλεσαν;
49:10 םםםגהני םם םםםמחרמ־יכ ἀλλὰ ὁ ἐλεῶν ααὐααὐὐὐτοτοτοτοὺὺὺὺςςςς παρακαλέσει 55:6 והוהארק וווואצמהב והוה καὶ ἐν τῷ εὑρίσκειν αααὐαὐτὐὐττὸτὸὸὸν ν ν ἐπικαλέσασθε·ν 54 56:2 ווווללחמ תבשתבשתבשתבש רמש καὶ φυλάσσων ττττὰ ὰ ὰ σάββαταὰ σάββατασάββατασάββατα µὴ βεβηλοῦν 56:6 תבשתבשתבשתבש רמש־לכ καὶ πάντας τοὺς φυλασσοµένους ττὰττὰὰὰ σάββατάσάββατάσάββατά σάββατά ווווללחמ µουµουµουµου µὴ βεβηλοῦν
58:7 וווותיסכו םרעםרעםרע הארת־יכ םרע ἐὰν ἴδῃς γυµνόνγυµνόνγυµνόν, περίβαλε γυµνόν
62:9 והוהוהוהלכאי ויויויויפסאמ יכ ἀλλ’ ἢ οἱ συνάγοντες φάγονται ααὐααὐὐὐτττὰτὰὰὰ 62:9 והוהוהוהתשי ויויויויצבקמו καὶ οἱ συνάγοντες πίονται ααὐααὐὐὐττττὰὰὰ ὰ
- As an object in casus pendens, located at the beginning of the clause and later resumed by way of a retrospective pronoun:55
13:17 ובובובוב־וצפחי אל בהזבהזבהזבהזו οὐδὲ χρυσίουχρυσίουχρυσίουχρυσίου χρείαν ἔχουσι.
14:27 הנהנהנהנבישי ימו היוטנההיוטנההיוטנה ודיהיוטנהודיו ודיודי καὶ τ τ τὴ τὴὴν χεὴν χεῖῖῖῖρα τν χεν χερα τρα τρα τὴὴὴν ὴν ὑν ν ὑὑὑψηλψηλψηλψηλὴὴὴὴνννν τίς ἀποστρέψει;
42:3 הנהנהנהנבכי אל ההכההכההכההכ התהתשפהתהתשפשפשפו καὶ λίνον καπνιζόµενον λίνον καπνιζόµενον λίνον καπνιζόµενον οὐ σβέσει λίνον καπνιζόµενον 56 59:12 םםםונעדי וניתנועם וניתנועוניתנועוניתנועו καὶ τ τ τὰ ἀ τὰ ἀὰ ἀδικήµατα ὰ ἀδικήµατα ἡδικήµατα δικήµατα ἡἡἡµµµµῶῶῶῶνννν ἔγνωµεν·
- When the object is made explicit in an apposition at the end of the sentence (a figure called epergesis). In the Greek the words of the apposition are integrated within the sentence:
15:7 םיברעהםיברעהםיברעה לחנ לע םםיברעה םםםתדקפו ἐπάξω γὰρ ἐπὶ τὴν φάραγγα ἌἌἌἌραβαςραβαςραβαςραβας57 23:9 ללחלללחלללחלללחל ההההצעי תואבצ הוהי κύριος σαβαωθ ἐβουλεύσατο παραλπαραλπαραλπαραλῦῦῦῦσαισαισαισαι
ןואגןואג ןואגןואג יבצ־לכ יבצ־לכ יבצ־לכ
יבצ־לכ ππππᾶᾶᾶσαν τᾶσαν τσαν τὴσαν τὴὴὴν ν ὕν ν ὕὕὕβριν τβριν τβριν τβριν τῶῶῶῶνννν ἐἐἐἐνδόξωννδόξωννδόξωννδόξων 41:12 םםםםאצמת אלו םשקבת ζητήσεις αὐτοὺς καὶ οὐ µὴ εὕρῃς
ךתצמ ישנא ךתצמ ישנא ךתצמ ישנא
ךתצמ ישנא τοτοτοτοὺὺὺὺς ς ς ἀς ἀνθρώπους, οἀἀνθρώπους, ονθρώπους, ονθρώπους, οἳ ἳ ἳ ἳ παροινήσουσιν επαροινήσουσιν επαροινήσουσιν εἰἰἰἰς σέπαροινήσουσιν ες σές σέ· ς σέ
52 Cf 1QIsaa: יתארק פא יתרבד ינא ינא (see section 12.3.1.2).
53 Cf. also 8:16.
54In the MT the sentence division lies in between ואצמהב and והארק: בורקותויהב והארק ואצמהב הוהי ושרד—
“Seek the LORD while he may be found, call upon him while he is near.”
55 Cf. Joüon §156. For an example in which such a construction has been maintained in LXX Isa, see e.g. 1:7 םילכא םירז םכדגנל םכתמדא
התא התאהתא
התא / τὴν χώραν ὑµῶν ἐνώπιον ὑµῶν ἀλλότριοι κατεσθίουσιν ααααὐὐὐὐτήντήντήντήν For an example in which both MT Isa and LXX Isa do not resume the object after a casus pendens, see e.g. 5:17 תוברחו ולכאי םירג םיחמ / καὶ τὰς ἐρήµους τῶν ἀπειληµµένων ἄρνες φάγονται.
56 1QIsaa displaysהבכי אול ההכ התשפו (see section 12.3.1.2).
57LXX Isa seems to have read םתדקפו as a pf. cons. 1st sg., with a suffix in the 3rd masc. pl. pointing to םיברעה:
“For I will bring them to the valley, namely the Arabs.” In the MT, by contrast, םיברעה is a genitive attribute to לחנ, while םתדקפו is vocalised as a noun phrase meaning “their possessions” (ם ָת ָדּ ֻק ְפוּ). The latter is the subject of a clause governed by the verb phrase םואשי: םואשי םיברעה לחנ לע םתדקפו—“and their possessions they carry away over the Wadi of the Willows.” The rendering of םואשי forms a separate clause in the LXX: καὶ λήµψονται αὐτήν—“and they will take her.”
63:11 ונאצ יער תאונאצ יער תאונאצ יער תאונאצ יער תא םימ םםםםלעמה היא ὁ ἀναβιβάσας ἐκ τῆς γῆς ττὸττὸὸν ποιµένα τὸν ποιµένα τν ποιµένα τν ποιµένα τῶῶῶν ῶν ν ν προβάτωνπροβάτωνπροβάτωνπροβάτων·58
- In another syntactical function, for instance as a subject or as an object complement:
24:9 ויויויויתשל רכשרכשרכשרכש רמי πικρὸν ἐγένετο ττττὸὸὸ σικεραὸ σικερα σικερα σικερα τοῖς πίνουσιν.
46:6 לאלא והלאלאוהוהשעיו וה ἐποίησαν χειροποίηταχειροποίηταχειροποίηταχειροποίητα 5.6.2 The omission of a nominal object
30:10 תוחכנ ונל־וזחת אל Μὴ λαλεῖτε ἡµῖν
30:14 ףשחלו דוקימ שא תותחל ἐν ᾧ πῦρ ἀρεῖς καὶ ἐν ᾧ ἀποσυριεῖς אבגמ םימ ὕδωρ µικρόν.
31:7 אטח םכידי םכל ושע רשא ἃ ἐποίησαν αἱ χεῖρες αὐτῶν.
33:12 םיצוק דיש תופרשמ םימע ויהו καὶ ἔσονται ἔθνη κατακεκαυµένα ὡς ἄκανθα ותצי שאב םיחוסכ ἐν ἀγρῷ ἐρριµµένη καὶ κατακεκαυµένη.
38:21 וחרמיו םינאת תלבד ואשי Λαβὲ παλάθην ἐκ σύκων καὶ τρῖψον ןיחשה־לע καὶ κατάπλασαι
44:5 הוהיל ודי בתכי הזו καὶ ἕτερος ἐπιγράψει Τοῦ θεοῦ εἰµι 54:1 ילהצו הנר יחצפ ῥῆξον καὶ βόησον
59:13 גוסנו הוהיב שחכו עשפ ἠσεβήσαµεν καὶ ἐψευσάµεθα καὶ ἀπέστηµεν וניהלא רחאמ ἀπὸ ὄπισθεν τοῦ θεοῦ ἡµῶν·59
Elsewhere, the omission of objects bears on the application of distributive rendering. See for examples section 3.6.2a.
5.7 Implicitation without the occurrence of a minus
Implicitation is only now and then achieved by way of an omission. In other places it is done through the substitution of words, in particular of a noun by a pronoun. Three examples to illustrate this are:
14:22 ראשו םש לבבללבבללבבללבבל יתרכהו καὶ ἀπολῶ ααὐααὐὐὐττττῶῶῶῶνννν ὄνοµα καὶ κατάλειµµα דכנו ןינו καὶ σπέρµα
52:9 םלשורי לאג ומעומעומעומע הוהי םחנ־יכ ὅτι ἠλέησε κύριος ααὐααὐὐὐττττὴὴὴνὴννν καὶ ἐρρύσατο Ιερουσαληµ.
63:6 יפאב םימעםימעםימעםימע סובאו καὶ κατεπάτησα ααὐααὐὐὐτοτοτοτοὺὺὺὺςςςς τῇ ὀργῇ µου
5.8 Conclusion
Even though the Isaiah translator was particularly apt to make his text more explicit and to add interpretative glosses to it, some instances of implicitation can also be encountered in his translation. He has regularly left out words that are already implied by the context (such as לכ and דחי), or information he may have supposed to be familiar to his readers. Now and then he has omitted specifying details that do not really influence the message and content of the text
58 1QIsaa gives ונ(ו)אוצ עור תא םימ הלעמה היא (see section 12.3.1.2).
59 Possibly the translator regarded the idea of lying to God himself as too offensive.
